לדלג לתוכן

הנס פאלאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנס פאלאדה
Hans Fallada
לידה 21 ביולי 1893
גרייפסוואלד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בפברואר 1947 (בגיל 53)
ברלין, שטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי אובייקטיביות חדשה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.fallada.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דיוקנו של פאלאדה על גבי בול דואר גרמני[1]
הנס פאלאדה

הנס פאלאדה (בגרמנית: Hans Fallada;‏ 21 ביולי 1893 - 5 בפברואר 1947) הוא שם העט של רודולף וילהלם פרידריך דיצן (Rudolf Wilhelm Friedrich Ditzen), סופר גרמני הידוע בספריו "איש קטן, לאן?" (1932) ו"לבד בברלין" (1947). שם העט "הנס פאלאדה" מורכב משמותיהם של שניים מגיבורי סיפורי האחים גרים[2].

ילדות ונעורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאלאדה נולד בגרייפסוולד שבגרמניה ב-1893. אביו, וילהלם דיצן, היה תחילה עיתונאי, ולאחר מכן משפטן, שעלה בסולם הדרגות השיפוטיות והיה לשופט בית המשפט העליון בגרמניה.[3] הקריירה של האב הביאה את המשפחה למגורים בערים שונות, לרבות ברלין ולייפציג. בהיותו בן 16, בשנת 1909, היה פאלאדה קורבן לתאונה בה נפגע מסוס שהיה רתום לעגלה. התאונה, בה נפגע בפניו, הייתה הראשונה בשרשרת אירועים בנערותו של פאלאדה, לרבות מחלת הטיפוס, שהביאו לכך שהנער התמכר לתרופות ולמשככי כאבים.[4] הנער היה דיכאוני ונטה להתאבדות. ב-1911 ערך ברית התאבדות עם חבר קרוב שהוסוותה כדו-קרב, והביאה לכך שפאלאדה הרג את החבר, אך נכשל בהריגת עצמו. פאלאדה נמצא זכאי מרצח החבר, בשל אי שפיות, ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביקש להתגייס, אך נדחה.[3]

קריירה ספרותית מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודו מאושפז בבית החולים הפסיכיאטרי, החל פאלאדה לעסוק בכתיבה. בשנים 1920 ו-1922 פרסם שני ספרים אוטוביוגרפיים, "גדשל הצעיר" (Der junge Goedeschal) ו"אנטון וגרדה". הספרים לא זכו להצלחה.[3]

לאחר כישלון הספרים, איבד פאלאדה את יכולתו לכתוב ולהתפרנס, התמכר למורפיום, ונאלץ לגנוב על מנת לספק את התמכרותו. את שנות ה-20 בילה בבתי סוהר ובמוסדות פסיכיאטריים. רק בשנת 1928 הצליח להיגמל מהתמכרותו.

בשנת 1929 נישא לאנה מרגרטה איסל (Anna Issel), התיישב בהולשטיין ועבד כעיתונאי. בשנים אלו התחיל מחדש גם בכתיבה ספרותית. ספריו מתקופה זו זכו להכרה ולביקורות משבחות. הם נשאו אופי פוליטי בולט, והתייחסו בביקורתיות ובציניות לנעשה ברפובליקת ויימאר, שעמדה אז על סף קריסה. סגנונו נחשב למייצג הזרם "Neue Sachlichkeit" (התכליתיות החדשה), שמייצגים אחרים שלו הם אריך קסטנר ואריך מריה רמרק.[3] ב-1932 ראה אור ספרו "איש קטן, לאן?" (?Kleiner mann - was nun). הספר זכה לביקורות משבחות מאת קורט טוכולסקי והרמן הסה.[5] בעקבות פרסום הספר זכה פאלאדה לרווחה כלכלית ולהכרה ביקורתית. הפיכת הספר לרב-מכר בינלאומי, הביאה להסרטתו בהוליווד בשנת 1933.

העובדה שמפיקי הסרט ההוליוודי היו יהודים, הביאה את פאלאדה להיות חשוד בעיני המשטר הנאצי, שעלה לשלטון באותו זמן. פאלאדה לא נשא חן בעיני המשטר, ונאסר על ידי הגסטפו לתקופה קצרה. בתקופה זו עלו נישואיו על שרטון והקריירה הספרותית שלו גוועה לנוכח הגינויים שקיבל מן העיתונות הנאצית. בספטמבר 1935 הוכרז כ"סופר בלתי רצוי", טרמינולוגיה נאצית שפירושה כי הוא נכנס ל"רשימה שחורה" של סופרים שאינם אוהדי המשטר.[3]

ב-1937 פרסם את ספרו "זאב בין זאבים" (Wolf unter Wölfen), שכלל ביקורת קשה על רפובליקת ויימאר. הספר זיכה אותו באהדת הממסד, ושר התעמולה הנאצי יוזף גבלס אהב אותו. הוא הביע עניין בפאלאדה, שאף לקדמו, ואף הורה לו לכתוב רומן אנטישמי. פאלאדה התקשה לעמוד בציפיותיו של גבלס. בשלב זה שקל פאלאדה להגר מגרמניה, ואף עמד בקשר עם המוציא לאור שלו באנגליה, ג'ורג' פאטנם, ששלח ספינה פרטית שאמורה הייתה להבריח מגרמניה את פאלאדה ומשפחתו. ברגע האחרון החליט פאלאדה להישאר בגרמניה.[6]

חייו במלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה המשיך פאלאדה לפרסם סיפורי ילדים וחומר שנתפס כא-פוליטי, ולתקופה קצרה זכה לעידודו של המשטר. עם זאת, הסכסוך עם אשתו וגורמים נוספים, כגון סגירת בית ההוצאה רובוהלט שהוציא לאור את ספריו, לאחר שמייסד בית ההוצאה נמלט לחו"ל, והחשש התמידי כי יסור חינו בעיני המשטר, וייחשף עברו הפסיכיאטרי (דבר שהיווה סכנה של ממש באותם ימים, בהם נרצחו חולי נפש), הביאו אותו לשוב לשתייה ולסמים.

ב-1944 אירעה תקרית עם אשתו (שבאותה עת גירושיהם היו סופיים) בה ירה פאלאדה ירייה. אשתו של פאלאדה לא נפגעה, וישנן גרסאות שונות באשר לזהות היורה, או אף אם אכן נורתה ירייה כלל ועיקר. בעקבות התקרית אושפז פאלאדה ב"בית מחסה לפושעים חולי נפש", מה שהיה שקול באותם ימים לעונש מוות.[6] תקוותו היחידה לצאת ממצב זה הייתה להבטיח לגבלס כי ישלים את היצירה האנטישמית שהוזמנה אצלו בעבר. הבטחה זו הביאה לכך שגם במהלך אשפוזו סופק לו נייר לכתיבה (שהיה אז בקיצוב), והוא קיבל תנאים שהבטיחו את הישרדותו. בנייר שסופק לו השתמש פאלאדה לכתיבת שלושה ספרים, בהם ספרו "השתיין", אותם כתב בקוד, שפוענח רק לאחר מותו.[4]

עם התמוטטות המשטר הנאצי שוחרר פאלאדה מבית המחסה.

אחרי המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חדר העבודה של פאלאדה ב"בית האנס פאלאדה" ברובע קרוויץ בפלדברג, בה שימש כראש עיר.
לוח זיכרון המוצב בברלין לזכרו של פאלאדה

בשנת 1945 נישא פאלאדה לאולה לוש (Ulla Losch), אלמנה עשירה וצעירה ממנו בכ-30 שנה, והשניים התיישבו בעיירה פלדברג (Feldberg) במקלנבורג. כאשר כבש הצבא האדום את העיירה, התבקש פאלאדה, שנחשב לאישיות החשובה מבין יושבי העיירה, לשאת נאום. הנאום כה הרשים את הכובשים הסובייטים עד שאלו מינו אותו לראש העיר, מינוי בו החזיק במשך שנה וחצי.[4]

לאחר שסיים את תפקידו כראש העיר, ניסה פאלאדה ליצור קשרי עבודה עם המשטר החדש של גרמניה המזרחית. הוא עבר לברלין, ובה חידש את קשריו עם המשורר יוהנס בכר, שמונה לשר התרבות בממשלה הקומוניסטית החדשה. בכר ניסה לסייע לו בכתיבתו, בכך שנתן לו את תיק הגסטפו של משפחה בשם המפל, שבמהלך המלחמה הביעה התנגדות להיטלר בכך שהפיצה ברחבי ברלין גלויות ובהן מסרים אנטי-נאציים. פאלאדה שקע בכתיבת הספר על חייה של משפחת המפל, והשלים את כתיבתו בתוך 24 ימים. זמן קצר לאחר מכן מת. הספר, שתורגם לעברית בשם "לבד בברלין", נקרא בשפת המקור "Jeder stirbt für sich allein" – "כל אדם מת לבד". הספר יצא לאור לאחר מותו, והצליח מאוד.

מדובר ברומן אנטי-נאצי חריף, אף שבימי הרייך השלישי נמנע פאלאדה מכתיבה פוליטית. על כך כתבה גיטה אבינור:

ספריו של הנס פלדה הם אידיאליזציה של האדם הקטן, העולה בערכו המוסרי על האנשים "הגדולים", אותם מעריץ ההמון; האדם הקטן, ההולך ונשחק בין גלגלי השלטון. לאחר שקיבל נזיפה מן השלטונות, עבר פלדה לגור באחוזה כפרית, כדי לא למשוך על עצמו תשומת לב יתרה; הדברים שפרסם באותן השנים, היו רחוקים מכל אסוציאציה פוליטית. אחר המלחמה פרסם הסופר רומאן אנטי-נאצי חריף, "כל אחד מת לעצמו". אחר המלחמה, כידוע, מלאה גרמניה אנטי-נאצים, אשר משום מה כמעט ולא הורגשו בה ב-12 שנות הרייך בן אלף השנים.

— גיטה אבינור, "הבט אחורה בזוועה", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 35–61, בעמ' 36

מורשתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לבד בברלין" היה לרב-מכר בגרמניה. הספר נחשב ליצירת מופת, וזכה לכך שפרימו לוי יכתוב כי "זהו הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם על אודות ההתנגדות הגרמנית לנאציזם".[6] עם זאת הספר לא תורגם לאנגלית עם צאתו לאור, שכן הוצאת פטנם סברה שאינו איכותי כיתר יצירותיו של פאלאדה. במשך שנים לאחר מותו נשכח פאלאדה מחוץ לגרמניה. בגרמניה עצמה המשיכו יצירותיו להיקרא, אך הוא נחשב לסופר "בעייתי". במערב גרמניה זוהה עם המזרח, ובמזרח גרמניה נראה כדובר הבורגנות הזעירה, וכמי שיצירתו אינה מרקסיסטית דיה.[5] בשנת 2009 התחדש העניין ביצירותיו מחוץ לגבולות ארצו. "לבד בברלין" תורגם לאנגלית, והיה לרב-מכר. בעקבות ההצלחה תורגמו אף יצירות נוספות של פאלאדה כ"איש קטן, לאן?" ו"השתיין". העניין המחודש בפאלאדה בארצות דוברות אנגלית הביאו לתרגום הספר "לבד בברלין" גם לעברית.

בשנת 2011 התגלתה בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים תכתובת שניהל פאלאדה עם הסופר היהודי קרל ארנשטיין, שגלה ללונדון. מכתבים אלו, שנכתבו בין 1934 ל-1938, חשפו את בדידותו של פאלאדה, ואת חששותיו מהמתרחש בארצו. הספרייה הלאומית פועלת לשימור המכתבים והנגשתם לציבור.[7]

הנצחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס הנס פאלאדה, פרס ספרותי, מוענק על שמו בידי מועצת העיר נוימינסטר.

האסטרואיד "14025 פאלאדה" נקרא על שמו.

ספריו שיצאו לאור בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הנס פאלאדה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הציור הוא של הצייר והקריקטוריסט אריך אוהזר (1903-1944), ידידו של פאלאדה, שנעצר לאחר הלשנה והתאבד בבית הסוהר שפנדה
  2. ^ "הנס" גיבור "הנס בר-מזל" ו"פאלאדה" הסוס ב"נערת האווזים"
  3. ^ 1 2 3 4 5 Petri Liukkonen, Hans Fallada (1893-1947) - originally Rudolf Ditzen
  4. ^ 1 2 3 מאשה צור-גלוזמן, לבד בברלין מאת האנס פאלאדה, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2010
  5. ^ 1 2 גלילי שחר, לבד בברלין מאת האנס פאלאדה - לקרוא באימה כמו גלויה ישנה שלא נועדה לנו, באתר הארץ, 4 בפברואר 2011
  6. ^ 1 2 3 עטיפת הספר לבד בברלין, הוצאת ידיעות אחרונות, 2010.
  7. ^ עופר אדרת, מכתבים של הנס פאלאדה נמצאו בירושלים, באתר הארץ, 28 בפברואר 2011
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הנס_פאלאדה&oldid=38824740"